המשכתי ללטף את ירכה, עולה מעלה, מתענג על כל סנטימטר מהבשר החם שאצבעותי נוגעות בו.
הדס התפתלה מהמגע של ידי, מרוגשת מכך שיד של גבר אחר נוגעת בה וממשיכה לטפס אל איבר מינה.
ממש שניה לפני שידי נגעה בבד התחתון המכסה את נרתיקה היא לפתע קפצה וביקשה לעצור.
"די…אני מצטערת מיכה, אני לא יכולה לעשות את זה" אמרה במבט רציני כשלבשה את חולצתה במהירות ומיד לאחר מכן כיסתה את רגליה עם החצאית, נערות ליווי.
"אני חייבת ללכת", אמרה ויצאה מהמגדל ברגליים רועדות ובמבט מבולבל.
כמובן שהתאכזבתי אך גם איכזבתי את עצמי כי פשוט שתקתי, לא מגיב על כך שהתנתקה ממני, לא מכך שהלכה, כלום.
רק הבטתי בה צועדת במהירות לכיוון ביתה כשיד אחת על מצחה ויד שניה מטלטלת קדימה ואחורה בקצב הליכתה המהיר.
שעה ארוכה לאחר מכן עוד התעסקתי בתחושות הרבות שהציפו אותי, בושה, משיכה, בלבול, חרטה, הכל התנקז לתחושה אחת נוראית.
המשמרת נגמרה וכך גם השבת, במוצאי שבת צעדתי לעבר הרכב שלי בדרכי הביתה, עברתי עם הרכב ליד ביתה של הדס, נאנח עמוקות כשהבטתי לעבר דלת ביתה, מריץ ומעבד את כל מה שעברתי איתה ולוחץ על דוושת הגז בדרך הביתה לפתח תקווה.
שבוע החופש עבר מהר, ניסיתי לשלב בין עבודה למשפחה, הדס ליוותה אותי במהלך השבוע הזה אך לא באותה המסה של ימי המילואים בגבעה.
אומנם הייתה לי חוויה לא פשוטה להיכנס הביתה בשמחה ולחבק את אשתי והילדים כשסיפור הבגידה ריחף מלמעלה אך הופתעתי שלאחר כמה דקות התרגלתי לזה ולא חשתי רע כפי שחששתי שאחוש, להיפך, אף הרגשתי שלמרות הקשר שנוצר עם הדס הזוגיות שלי עם אשתי קיבלה חיזוק. בימים הבאים בבית בכלל לא חשתי תחושה רעה על שארע, הרגשתי שאני משלים עם עצמי ועם מעשי בשבוע הקודם נערות ליווי בחיפה , חשתי כאילו ניתן לשלב את המציאות עם המשפחה ועם קשר מאחורי הגב.
לא ידעתי אם ההרגשה הזאת תמשהק מעמד או שתתפוגג והכי חשוב, הדס בכלל לא בעניין, הרי עברו מספר ימים מבלי אות וזכר ממנה.
בכל מקרה ידעתי כי ניסיון שלי להשיב את הדס אבצע לכשתחזור מהוריה.