מילואים קרביים – חלק11

מילואים קרביים – חלק11

חזרתי למילואים והשהייה בגבעה ללא הדס הייתה משעממת. זה היה שבוע ארוך בו לא היה זכר לסקסית היפה שאת טעם פיה השתוקקתי שוב לטעום, ביתה היה חשוך.

גם שאר המילואמניקים הרגישו בחסרונה.

הגדיל לבטא זאת אבי שאמר כי הדס הזאת שהוא לא מפסיק לפנטז עליה, שלו רק היה יכול, היה מת לזיין אותה. כשכל שאר המילואמניקים חייכו לשמע דבריו היו שניים שהסכימו איתו גם בקול רם. עברה לי המחשבה בראש, מעניין לו היו יודעים שאני, הדוס, כמעט באמת עשיתי זאת, נערות ליווי.

הימים עברו בעצלתיים והצפייה לשובה של הדס ליישוב הייתה מורטת עצבים אך לבסוף הסתיימה.

ראיתי את רכבה נכנס ליישוב, מתקדם לעבר ביתה, דפיקות הלב שלי הואצו.

ניסיתי לתכנן מהלך, כיצד אשיב אותה אלי, נערות ליווי בצפון.

המשמרת שלי הסתיימה ב-22:00, רצתי להתקלח, להתגלח, שמתי בושם ויצאתי אל ביתה.

כשהגעתי אל ביתה, דפקתי בדלת אך אף אחד לא ענה. התאכזבתי, האם היא הלכה? בדקתי ורכבה היה בחנייה, אולי נרדמה? ואולי פשוט היא לא פותחת את הדלת כי משערת שזה אני??

הוצאתי את הפון ושלחתי לה הודעה. "היי הדס, מה שלומך? ראיתי את הרכב שלך בחניה ובאתי לבקר".

בדיוק כששלחתי את ההודעה כאשר ראשי עדיין מביט מטה אל צג המכשיר, ראיתי בזווית העין זוג סנדלים נעמדים לידי.

לא הספקתי להרים את הראש וכבר שמעתי מכשיר פלאפון משמיע את צלצול קבלת ההודעה.

הרמתי את ראשי והופנטתי על ידי שתי עיניה הגדולות והיפות. היא הביטה בי בחיוך ורק אמרה "בוא".

מיד פתחה את דלת ביתה ונכנסה, מביטה בי במבט שמח ושאלה " אתה נכנס או מה? "

קפצתי פנימה, נכנס בתנועה חתולית.

לא חיכיתי לרגע ואיך שסגרה את דלת ביתה מיד נצמדתי אליה, מועך אותה עם גופי ומצמיד אותה לדלת.

עמדנו צמודים, ידיה בצידי גופה וידי האחת נשענת על הדלת בצמוד לראשה.